כישופים טובים – לחשים קטנים של יומיום

כישוף הוא לא מילה רחוקה.
הוא לא מחייב ירח מלא, ולא עשן סמיך.
לפעמים הוא קורה כשאת פשוט שמה יד על הלב.
כשלוחשת מילה טובה לתוך כוס מים.
כשהלב מכוון משהו – והיקום, בדרכו, מקשיב.

כישוף הוא לא טקס,
הוא כוונה שמולבשת ברוך.
מילה, תנועה, מבט.
ולפעמים – נשיפה שקטה,
שבה את משחררת משהו שפשוט הגיע זמנו.

כל אישה יודעת לכשף.
לא כי למדה – כי זוכרת.
הגוף שלה זוכר.
הלב שלה יודע.
הידיים עושות את זה מעצמן.

הן זוכרות את השקט שלפני הבישול,
את הברכה שנאמרת בלב לפני שמוזגים תה.
את הסדין הנקי, השיר הנכון, הריח שמחזיר נשימה.
אלה כישופים.
פשוטים. יומיומיים. עמוקים. אמיתיים.

⸻

כישופים טובים שאפשר לעשות כבר עכשיו:

– להניח פרח באגרטל ולבקש משאלה בשקט

– למרוח שמן על הגוף עם מילה טובה בכל תנועה

לא רק למרוח – אלא לעצור רגע עם כוונה.

לבחור מילה — כמו “אהבה”, “עדינות”, “ביטחון”, “קבלה” —

ולחשוב עליה בזמן שאת נוגעת בעור שלך.

לתת למילים להתמזג עם המגע.

כאילו כל משיחה אומרת:

“אני חשובה. אני נאהבת. אני איתי.”

זו דרך פשוטה להזכיר לעצמך –

שאת יותר מרק גוף.

את מרחב שראוי לאהבה.

– לחלוט חליטה ולתת לה כוונה בזמן ההשריה
– לרשום מילה אחת במחברת – כמו זרע לשתילה פנימי
– להניח גביש, עלה או אבן איפה שמרגיש חסר – רק כדי לרכך
– לשים ידיים במים ולדמיין שהכול נשטף — גם מה שלא רואים
– לפתוח חלון ולקרוא למשהו חדש
– להביט בירח ולהיזכר שאת חלק ממחזור
– להחליף מצעים ולהכניס אוויר חדש לחדר
– לשבת עם כוס תה – ולא לחשוב על שום דבר, רק להיות

⸻

כישוף טוב לא משנה את המציאות בכוח.
הוא משנה את האופן שבו את נוגעת בה.
הוא לא חיצוני – הוא פנימי.
הוא לא דרמטי – הוא נוכח.

לפעמים, כל מה שצריך כדי להתחיל כישוף –
זה לעצור,
ולזכור שיש בך משהו עתיק, חכם,
שיודע בדיוק מה לרכך.

⸻

vos – הכישוף הכי חזק הוא כשאת נזכרת שיש לך כוח.
לא לשנות את העולם.
אלא לפגוש אותו – בדיוק כמו שאת.