אומץ נשי

אומץ נשי הוא לבחור את עצמך גם בדברים הקטנים

אומץ נשי הוא לא נאום.
הוא לא פוסט חזק.
הוא לא הצהרה גדולה.

הוא קורה בדברים הקטנים של היום יום.

כשהשעון מצלצל ואת עייפה
ואת מבינה שהעייפות הזאת היא לא רק מחוסר שינה
אלא מעומס רגשי שאת סוחבת כבר שבועות
והיום את מחליטה להוריד משהו מהלו״ז
גם אם זה אומר לאכזב מישהו.

זה אומץ.

כשאת בשיחה
ומרגישה שאת מסכימה למשהו שלא באמת מתאים לך
ובמקום לחייך ולזרום
את אומרת רגע
אני צריכה לחשוב על זה.

זה אומץ.

כשאת מסתכלת במראה
ורואה את השינוי בעור
את הקמט שהופיע
את העייפות
ובמקום להילחם בעצמך
את אומרת
אני כאן.
אני משתנה.
ואני בוחרת לטפל בי באהבה ולא בכעס.

זה אומץ.

אומץ נשי הוא לא להיות חסינה.
הוא להסכים להיות מושפעת
ועדיין לבחור.

לבחור לא להיכנס שוב לאותו ויכוח.
לבחור להציב גבול גם אם הקול רועד.
לבחור לנוח כשצריך במקום להוכיח.

הוא לא דרמטי.
הוא מדויק.

לפעמים הוא מתבטא בלשלוח הודעה אמיתית
במקום להיעלם.
לפעמים הוא מתבטא בלא לשלוח הודעה
כשאת יודעת שזה רק יפתח פצע.

אומץ נשי הוא להבין שאת אחראית על האנרגיה שאת מכניסה לחיים שלך.
מי נכנס אל הלב.
מה נכנס אל הגוף.
איזו שפה את מדברת עם עצמך.

הוא קורה כשאת מפסיקה לבטל תחושה בבטן.
כשאת מקשיבה לאינטואיציה גם אם אין לה הוכחות.

הוא קורה כשאת מבינה שלא כל מלחמה צריכה להילחם
ושלא כל שתיקה היא חולשה.

והכי פשוט
אומץ נשי הוא לבחור את עצמך
גם אם אף אחד לא רואה.

בלי מחיאות כפיים.
בלי אישור חיצוני.
רק את
והידיעה הפנימית
שלא ויתרת עלייך היום.

וזה
מספיק